בעסק קטן יש עשרות דברים שאפשר לאטמט, ורוב האנשים יבחרו להתחיל מהמורכב ביותר. אני לעומת זאת ממליץ להתחיל מהפשוט ביותר. המשימה הראשונה לא צריכה להרשים אף אחד. היא צריכה לחסוך זמן, ולהיכשל בקטן אם משהו משתבש.
זה גם מה שהמדריכים של Anthropic ממליצים לצוותים שבונים עם AI: למצוא את הפתרון הפשוט ביותר, ולהוסיף מורכבות רק כשצריך. הם מוסיפים שלפעמים זה אומר לא לבנות מערכת אוטונומית בכלל, ושתהליכים קבועים מתאימים למשימות שמוגדרות היטב.
אז איך בוחרים? חמש שאלות
זו השיטה שבה אני משתמש. שואלים את השאלות הבאות ובוחרים בזו שעונה במרביתן
1. כמה פעמים זה קורה? משימה שחוזרת כל יום או כל שבוע מצדיקה אוטומציה. משימה שקורית פעם בשנה לא.
2. כמה דקות זה לוקח בכל פעם? כופלים בכמות הפעמים. עשר דקות, עשרים פעם בשבוע, זה קצת יותר משלוש שעות. זה מספר שאפשר לאמת אחרי שבועיים.
3. כמה יקר לטעות? סיכום של פנייה נכנסת שמישהו קורא ממילא הוא טעות זולה. חשבונית שיוצאת ללקוח בלי שאף אחד ראה אותה היא טעות יקרה.
4. האם החומר מסודר? טופס עם שדות קבועים קל יותר מהודעות וואטסאפ חופשיות עם תמונות וקיצורים. ככל שהחומר מבולגן יותר, כך צריך יותר בדיקה.
5. מי בודק את התוצאה? בהתחלה כל תוצאה עוברת עין אנושית. אם אין מי שיבדוק, זה לא המועמד הראשון.
אז במה נבחר ומה נעדיף לדחות?
לדוגמה: פניות שמגיעות במייל או בטופס, שמסכמים אותן לשורה אחת בגיליון ומכינים טיוטת תשובה. בן אדם קורא, מתקן ושולח. זה חוזר הרבה, לוקח זמן, וטעות קטנה לא עולה כסף.
עדיף לדחות: כל דבר ששולח כסף או הודעה ללקוח בלי בדיקה, וכל תהליך שאין לכם עדיין הגדרה ברורה למה נחשב תוצאה טובה.
ואחרי שבחרתם?
מודדים לפני ואחרי: כמה דקות לקח בשבועיים האחרונים, וכמה אחרי שהאוטומציה רצה. אם החיסכון אמיתי, מרחיבים. אם לא, עוצרים וחוזרים לרשימה. בכתבה על n8n יש כלי שמתאים להתחלה כזו.